מכינה קדם-צבאית: האם היא עוזרת להכנה המנטלית לגיבוש ולשירות

"ללכת למכינה או ישר לצבא?" שאלה שאני שומע הרבה, לרוב בניסוח "זה יעזור לי בגיבוש?". והתשובה הכנה מתחילה בתיקון השאלה. מכינה לא מכינה לגיבוש. מי שהולך אליה בשביל זה, מתאכזב. היא מכינה למשהו אחר, ובמקרה, זה בדיוק מה שהגיבוש בודק.

הערה: אני כותב מתוך ליווי של צעירים שעברו מכינות ושלא, לא כנציג של שום מכינה. יש מכינות שונות, דתיות וכלליות, ארוכות וקצרות, והן שונות זו מזו מאוד. מה שאכתוב הוא על העיקרון.

מה מכינה נותנת לראש

1. שנה של "למה". הדבר הכי יקר. בכיתה י"ב ה"למה" של רוב הנערים הוא סרטון, חבר או יוקרה. שנה של לימוד, שיחות ושאלות קשות, על מי אני ובשביל מה, מייצרת "למה" מסוג אחר. כזה שמחזיק ביום השלישי. על ההבדל, בהמאמר על ה"למה".
2. חיים בקבוצה. לא יום, שנה. עם אנשים שלא בחרת, בתורנויות, בוויכוחים, במסעות. עבודת צוות שבגיבוש בודקים בשלושה ימים, במכינה חיים שנה. מי שלמד לראות את מי שלידו כשהוא עייף, לומד את זה שם בלי לשים לב.
3. שגרה עם הרגלים. קימה בשעה קבועה, סדר יום, אימונים, לימוד. הטבע השני שאני מדבר עליו בספר נבנה שם מעצמו, כי המסגרת מחזיקה אותך 40 יום ועוד 40 ועוד 40.
4. קושי בלי הורים. מסעות, לילות, שבועות קשים, בלי שמישהו מסדר. זאת פעם ראשונה שהרבה נערים מגלים מה הם עושים כשקשה ואין למי להתלונן. וזה, שוב, מה שהגיבוש בודק.

מה מכינה לא נותנת

• לא הכנה לגיבוש ספציפי. יש מכינות עם מרכיב גופני חזק, ויש פחות. אבל "ללמוד את הגיבוש שלך", כמו בהמאמר על לימוד הגיבוש, זה משהו שעושים לבד בכל מקרה.
• לא תחליף לכושר. מי שלא התאמן במכינה, לא יהיה בכושר בסוף השנה. את זה בונים עם מאמן, בכל מסגרת.
• לא ערובה. ראיתי בוגרי מכינה נופלים בגיבוש, ונערים שבאו ישר מהתיכון עוברים. מכינה היא הזדמנות, לא תוצאה.
• לא דחייה של ההחלטה. מי שהולך למכינה כדי "לא להחליט עדיין" מגיע בסופה לאותה החלטה, שנה מאוחר יותר. המכינה טובה למי שהולך אליה כדי להחליט, לא כדי להימנע.

למי זה מתאים

למי שמרגיש שה"למה" שלו עוד לא שלו. למי שרוצה שנה של עומק לפני שהוא נותן שלוש שנים. למי שיודע, בכנות, שהוא צריך לגדול לפני המדים. ופחות למי שהולך כי כולם הולכים, או כי ההורים רוצים, או כדי לברוח מהגיוס עוד שנה. איך יודעים? אותה שאלה כמו ביחידה: "ולמה זה חשוב לי?" שלוש פעמים. על השאלה הזאת בבחירת יחידה.

איך מנצלים שנת מכינה נכון, אם המטרה היא גם גיבוש

• "למה" כתוב, מעודכן פעם בחודש. המכינה תשנה אותו. תן לה.
• הרגל אחד אישי, מעבר לסדר היום. 5 דקות ביום שהם שלך, לא של המסגרת.
• לשים לב לעצמך במסעות. מה אני עושה כשקשה? מי אני בצוות? זה המידע ששווה יותר מכל הרצאה.
• 40 הימים האחרונים לפני המיון: הכנה ממוקדת. כמו כולם. לוח, דמיון מודרך, שבוע אחרון קל. המכינה לא פוטרת מזה, היא רק גורמת לזה להיות קל יותר.

ואם לא הולכים למכינה

אפשר לבנות את ארבעת הדברים גם בלי: "למה" דרך שיחות ולימוד עצמי, צוות דרך אימון קבוצתי ותנועה, הרגלים דרך לוח, וקושי דרך מסעות ואתגרים שבוחרים. זה דורש יותר יוזמה, ומי שיש לו אותה, לא חסר לו כלום. כתבתי על זה למי שמתחיל בכיתה י"א.

התרגיל של היום (2 דקות)

כתוב במשפט אחד למה אתה שוקל מכינה, או למה לא. ואז "ולמה זה חשוב לי?" שלוש פעמים. אם התשובה השלישית היא על עצמך, ההחלטה שלך נכונה בכל כיוון. אם היא על מישהו אחר, יש עוד מה לברר.

המאמר הוא דעה אישית מתוך ניסיון ליווי, לא מידע על מכינה מסוימת ולא ייעוץ; פרטים על מכינות, דחיית שירות והסדרים בודקים מול המכינה ומול המידע הרשמי של צה"ל.

שאלות נפוצות

מכינה קדם-צבאית עוזרת לעבור גיבוש?

מכינה לא מכינה לגיבוש ספציפי, ומי שהולך אליה בשביל זה מתאכזב. מה שהיא כן נותנת: שנה של "למה" שמתבהר, חיים בקבוצה, שגרה עם הרגלים, והתמודדות עם קושי בלי הורים. אלה בדיוק הדברים שהגיבוש בודק, רק בלי מדים.

למי מתאימה מכינה?

למי שמרגיש שה"למה" שלו עוד לא ברור, שרוצה שנה של עומק לפני השירות, או שיודע שהוא צריך לגדול לפני שהוא מתגייס. פחות למי שהולך רק כי "כולם הולכים" או כדי לדחות את ההחלטה.

להמשך קריאה