זריזות: למה מי שקם ראשון מחזיק יותר בגיבוש

בגיבוש יש רגע שחוזר על עצמו עשרות פעמים ביום: המדריך אומר משהו, ועוברת שנייה. בשנייה הזאת רואים הכל. יש מי שכבר על הרגליים, ויש מי שעוד "מעבד". אחרי שלושה ימים השנייה הזאת נהיית שלוש שניות, ואז עשר.

לא מדובר בכושר. גם החזקים מאטים. מדובר בהרגל שנקרא זריזות, והוא אחד הכלים בספר שאנשים הכי מזלזלים בו, עד שהם רואים אותו עובד.

הסוד ההפוך: הגוף מושך את הראש

רוב האנשים מחכים לחשק. "כשיהיה לי כוח, אצא לרוץ". "כשארגיש מוכן, אתחיל". והחשק לא מגיע, או שהוא מגיע ליום אחד ונעלם.

רבי משה חיים לוצאטו כתב ב"מסילת ישרים" לפני כמעט 300 שנה משפט שאני חוזר אליו כל הזמן: "התנועה החיצונה מעוררת את הפנימית". מי שזז מהר מדליק בתוכו את החשק, ומי שזז בכבדות, גם רוחו נעשית כבדה. והוא מוסיף: "וזה דבר שהניסיון יעידהו". תנסה ותראה.

במילים שלנו: לא מחכים שהראש ימשוך את הגוף. נותנים לגוף למשוך את הראש. מי שהתחיל לרוץ כבר לא צריך מוטיבציה כדי להתחיל לרוץ. ההתחלה היא כל הקושי, והזריזות מקצרת אותה לאפס.

למה זה חשוב דווקא בגיבוש

בגיבוש אתה עייף, רעב, ולא יודע מה הבא בתור. בכל רגע כזה יש בראש משא ומתן קטן: "עוד שנייה". "שמישהו אחר ייקח". "נראה מה האחרים עושים". המשא ומתן הזה הוא מה ששוחק. לא המשימה עצמה.

מי שזז ראשון, קם ראשון ולוקח את האלונקה ראשון, לא בהכרח הכי חזק. הגוף שלו פשוט כבר יודע לא לחכות. ויש לזה שני רווחים: הוא חוסך לעצמו את השחיקה של המשא ומתן, והוא מראה למי שמתבונן משהו שאי אפשר לזייף.

איך מתרגלים זריזות בבית

זריזות לא מתרגלים בגיבוש. מתרגלים אותה בבוקר רגיל, כשאין שום סיבה לזוז מהר:

• השעון מצלצל, הרגליים על הרצפה תוך 5 שניות. בלי משא ומתן עם המזרן ובלי "עוד חמש דקות". זה התרגיל הכי חשוב, כי הוא הראשון ביום.
• בגדי האימון מוכנים ליד המיטה מהערב. אין "רגע, איפה הנעליים". כל חיפוש הוא פתח לוויתור.
• הוראה באימון או במדריך: זזים מיד. גם כשלא בטוחים. זזים ומתקנים תוך כדי תנועה.
• קטע קשה באימון: מאיצים בתחילתו. לא מאטים "כדי לשמור כוח". הגוף מלמד את הראש שאפשר.
• משימה מעצבנת בבית: עכשיו, לא אחר כך. לפנות את הכלים, לענות להודעה, לסדר את התיק. זריזות היא הרגל אחד שעובד בכל תחום.

זריזות היא לא פזיזות

חשוב להבחין. פזיזות היא לרוץ לפני שהבנת מה ביקשו. זריזות היא להבין מהר, ולפעול מיד. בגיבוש זה אומר: לשמוע את ההוראה עד המילה האחרונה, ואז לזוז בלי שנייה של השהייה. מי שרץ לכיוון הלא נכון כי לא הקשיב, לא היה זריז. הוא היה לחוץ.

מה קורה אחרי כמה שבועות

בהתחלה הקימה המהירה מרגישה כמו מאמץ. אחרי שבועיים או שלושה היא מתחילה להרגיש כמו משהו שאתה. זה בדיוק המעבר לטבע השני. ואז קורה הדבר המעניין: החשק, שחיכית לו בהתחלה, מתחיל להגיע אחרי הפעולה. "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", כתבו כבר לפני מאות שנים. קודם עושים. אחר כך מרגישים.

אבל זריזות לבד לא מספיקה. היא הגז, וה"למה" הוא ההגה. מי שזז מהר בלי לדעת לאן, נשחק מהר. לכן הכלי הזה בא בספר אחרי ה"למה", ולא לפניו.

התרגיל של היום (2 דקות)

קח דף וענה על שתי שאלות: איפה אני הכי "כבד" ביום שלי? (בבוקר, אחרי בית ספר, לפני אימון.) ומה הפעולה הזריזה האחת שאני עושה שם מחר? משהו אחד. מחר בערב תבדוק אם זה קרה.

הפרק על זריזות לא היה בגרסה הראשונה של הספר "המסע לסופר-על שבך". הוא נוסף אחרי שהבנתי כמה הוא חסר.

המאמר הוא כלי מנטלי כללי, לא תוכנית אימון ולא ייעוץ רפואי.

שאלות נפוצות

מה זה זריזות בהכנה לגיבוש?

זריזות היא ההרגל לזוז מיד, בלי לחכות לחשק: לקום כשהשעון מצלצל, להתחיל את האימון בלי משא ומתן, לזוז ברגע שיש הוראה. הגוף שזז ראשון מושך אחריו את הראש.

זריזות זה לא פזיזות?

לא. פזיזות היא לפעול בלי להבין. זריזות היא להבין מהר ולפעול מיד. בגיבוש שומעים את ההוראה עד הסוף, ואז זזים בלי השהייה.

להמשך קריאה