הכנה לגיבוש לבנות: מה שונה, ומה בכלל לא

ליוויתי בשנים האחרונות גם בנות לקראת מיונים לתפקידי לחימה. ובכל פעם, איפשהו בשיחה הראשונה, עולה השאלה: "זה שונה אצלנו?". התשובה הכנה: ברוב הדברים לא. ובכמה דברים כן, והם לא איפה שחושבים.

הערה לפני: אני כותב כמי שעבר גיבוש לגברים ושירת ביחידה של גברים. מה שאני יודע על ההכנה המנטלית, אני יודע. מה שלא, אני אומר. ובכל מה שנוגע לאילו תפקידים פתוחים ואיך מגיעים אליהם, המקור היחיד הוא אתר מתגייסים, שמציין בכל דף תפקיד למי הוא מיועד.

מה בכלל לא שונה

• ה"למה". מי שיש לה סיבה שהיא שלה, ותלויה רק בה, מחזיקה כשקשה. מי שהגיעה "להוכיח למישהו" נשברת ברגע שהמישהו הזה לא שם. זה נכון לכולם, בדיוק אותו דבר. בהמאמר על ה"למה".
• לדעת מה בודקים. לא רק כושר. עבודת צוות, לחץ, התמדה. ללמוד את המיון הספציפי שלך, מהמידע הרשמי וממי שעברה אותו.
• הרגל יומי. 5 דקות ביום, לוח 40 ימים, טבע שני. הראש נבנה אותו דבר.
• דיבור עצמי, נשימה, המשימה הבאה. הכלים של הרגע הקשה לא מכירים מגדר.
• הגוף. תכנית עם מאמן, בדיקה רפואית לפני, שינה ואוכל בשבוע האחרון. אותם כללים, בהתאמה אישית שעושה מאמן ולא מאמר.

כלומר, המדריך המלא באתר הוא שלך בדיוק כמו של כל אחד. כתבתי אותו בלשון זכר כי ככה כתבתי את הספר, ואני מתנצל על זה. הכלים לא.

מה כן שונה, מניסיון הליווי

1. הקולות מסביב. נער שאומר "אני הולך לקרבי" מקבל "יפה". נערה שאומרת את זה מקבלת, לא פעם, "למה?", "בטוחה?", "את יודעת מה זה?". לא תמיד מרוע. אבל זה מצטבר, והוא מגיע לתוך הראש בדיוק ברגע שבו קשה. לכן ה"למה" אצל בנות צריך להיות כתוב, ברור, ושלך, אפילו יותר. לא כדי לענות להם. כדי שלא תצטרכי.
2. "להוכיח". הפיתוי הגדול ביותר, ובדיוק מה שמפיל. מי שמגיעה למיון כדי להוכיח שבנות יכולות, סוחבת על הכתפיים את כל הבנות. מי שמגיעה לעשות את המשימה הבאה, סוחבת רק את עצמה. ראש תחום סיירות אומרת בכתבה הרשמית על יום הסיירות משהו שתקף לכולם: להגיע כמו שאתם, בענווה, בלי לנסות להוכיח משהו אחר.
3. השוואה. במיונים מעורבים קל ליפול ל"הם חזקים יותר" או "אני צריכה להיות כמוהם". ההשוואה גונבת כוח, אצל כולם. מתחרים מול אתמול שלך. זה הכלל, ואצל בנות הוא נבדק יותר פעמים ביום.
4. פחות מי לשאול. יש פחות בנות שעברו את המיון שלך, ולכן "תשאלי מי שעברה" קשה יותר. מה שעוזר: לחפש גם מי שעברה מיון דומה, לא זהה, ולשאול "מה הפתיע אותך" ולא "מה עשו".

"למה" שלא תלוי במה אומרים

תרגיל אחד שאני עושה עם בנות בליווי: לכתוב את ה"למה", ואז לכתוב מתחתיו את שלושת המשפטים הכי מעצבנים ששמעת על הבחירה שלך. ואז לקרוא את ה"למה" שוב. אם הוא עדיין עומד, הוא שלך. אם הוא מתחיל לענות להם, הוא עוד לא גמור. "למה" טוב לא מתווכח. הוא פשוט שם.

הבחירה

לפני "איך מתכוננים" יש "לאן". אילו תפקידים פתוחים, מה כל אחד דורש, ומה מתאים לך ולא לסטיגמה שיש עליו. על זה כתבתי בבחירת יחידה: איך יודעים מה מתאים לך, והעיקרון שם זהה: קודם ה"למה", אחר כך היחידה. לא הפוך.

התרגיל של היום (2 דקות)

כתבי משפט אחד שמתחיל ב"אני הולכת למיון כי...". מתחתיו, המשפט הכי מעצבן ששמעת על זה. ועכשיו קראי שוב את הראשון. אם צריך לשנות אותו, שני אותו עכשיו, לא במיון.

מידע על תפקידים, תנאי סף ומסלולים הפתוחים לבנות נמצא באתר מתגייסים של צה"ל ומשתנה; המאמר אינו מקור לכך. המאמר הוא כלי מנטלי כללי, לא תוכנית אימון ולא ייעוץ רפואי.

שאלות נפוצות

אילו מסלולים קרביים פתוחים לבנות?

חלק מהתפקידים והיחידות הקרביות פתוחים לבנות וחלק לא, והרשימה משתנה. המקום היחיד לבדוק את זה הוא אתר מתגייסים של צה"ל, בדפי התפקידים, שמציינים לכל תפקיד למי הוא מיועד.

ההכנה המנטלית לגיבוש שונה לבנות?

הכלים זהים: "למה" כתוב, לימוד המיון, הרגל יומי, דיבור עצמי, נשימה, עבודת צוות. מה ששונה הוא בעיקר הסביבה: יותר קולות מסביב ששואלים "למה בכלל", ולכן ה"למה" האישי צריך להיות חזק אפילו יותר.

להמשך קריאה