אלונקה: הרגע שבודק אותך בגיבוש

אם יש רגע אחד שמסכם גיבוש, זה הרגע שבו האלונקה על הכתף, אתה לא יודע כמה עוד, ומישהו בצוות מתחיל לוותר. אתה מרגיש את זה לפני שאתה רואה: המשקל שעובר אליך. ואז השאלה היא לא "כמה כוח יש לי". השאלה היא מה אתה עושה עם זה.

אתר צה"ל מציין במפורש שבגיבוש צנחנים יש ריצה עם אלונקה, ומי שעבר כמעט כל גיבוש אחר יספר על אותו רגע. אני לא אתאר לך את התרגיל, כי הוא משתנה. אני אתאר מה קורה בראש, כי זה לא.

למה דווקא אלונקה

• אי אפשר להסתיר. בריצה אפשר להאט בשקט. באלונקה כל ויתור עובר מיד לכתף של מישהו אחר. מי שמתבונן רואה את זה בלי לשאול.
• אין סוף ידוע. ברוב המקרים לא אומרים לך כמה. והראש שמחשב "כמה עוד" נשחק מהר יותר מהכתף.
• זה בודק את כל הכלים בבת אחת. כוח, כן. אבל גם זריזות (מי מתחת למוט ראשון), צוות (מי מתחלף ומי בורח), ו"למה" (מי נשאר כשכואב).

מי נופל באלונקה

לא החלשים. ראיתי חזקים נופלים שם בגלל שלושה דברים: הם ניסו לסחוב לבד ונגמרו; הם ויתרו בשקט וכולם ראו; או שהם חישבו "כמה עוד" עד שהראש כבה. ולידם, אנשים פחות חזקים שעשו משהו פשוט: עץ אחד, החלפה מסודרת, ומשפט אחד למי שלידם.

5 דברים שעובדים מתחת למוט

1. ראשון מתחת, בלי הצגה. לא כי אתה הכי חזק. כי הגוף שלך לא מחכה. זה כלי הזריזות, והאלונקה היא המקום שבו הוא הכי נראה. מי שזז ראשון גם חוסך לעצמו את המשא ומתן הפנימי, שהוא מה ששוחק באמת.
2. עץ, לא סוף. "עד הסלע", ואז "עד העמוד". לא "עד שיגידו לעצור". האופק הקצר הוא הכלי החזק ביותר באלונקה, כי אין אופק ארוך.
3. להתחלף בקול. כשנגמר, אומרים "מתחלף" וממשיכים ליד האלונקה. זה צוות. לוותר בשקט ולהשאיר את המשקל לאחרים הוא ההפך. ההבדל בין השניים הוא ההבדל שמתבוננים בו.
4. משפט אחד לבן אדם אחד. "אני איתך", "עוד קצת, ביחד". לא צעקות לכולם. כשאתה אומר את זה למישהו, גם אתה שומע.
5. לנשום בקצב. נשיפה ארוכה בכל כמה צעדים. היא מורידה את הלחץ ומחזירה את הראש מ"כמה עוד" ל"הצעד הזה". איך, בנשימה: 3 טכניקות לרגע לחץ.

הרגע שבו אתה מרגיש שמישהו ויתר

המשקל עובר אליך. הכעס עולה: "למה אני צריך לסחוב בשבילו?". זה הרגע שבו רוב האנשים מאבדים את הצוות, גם אם לא את האלונקה. מה שעובד: לא להתווכח בראש. משפט אחד אליו, "תחזור, עוד קצת", ואם לא, החלפה. ולזכור שגם אתה תוותר באיזשהו שלב, והיית רוצה שיגידו לך משפט ולא יכעסו בשקט. על כל זה, בהרחבה, בעבודת צוות בגיבוש.

ואם נפלת מהאלונקה

נתקעת, ירדת, לא הצלחת לחזור. זאת לא ההחלטה על הגיבוש. מה שקובע הוא הדקה שאחרי: אם אתה ליד האלונקה, עוזר, מתחלף ברגע שאפשר, או אם ישבת בצד וסיימת בראש. על הדקה הזאת כתבתי בנפלת? ככה קמים. ועל היום שבו כל זה קורה כשאין כבר שום כוח, במוטיבציה ביום השלישי.

הגוף

אלונקה היא עומס על הכתפיים, הגב והברכיים. מתאמנים על זה עם מאמן, בהדרגה, ואחרי בדיקה רפואית. כאב חד בכתף או בגב הוא סיבה לעצור ולדווח, לא "לסחוב בגבורה".

התרגיל של היום (2 דקות)

תדמיין את הרגע: אלונקה על הכתף, לא יודע כמה עוד, ומישהו לידך מוותר. תכתוב שלושה דברים: המשפט שאתה אומר לעצמך, המשפט שאתה אומר לו, והעץ הבא. בגיבוש זה יעלה לבד.

המאמר הוא כלי מנטלי כללי, לא תוכנית אימון ולא ייעוץ רפואי. כאב חד, חריג, מתמשך או כל סימן מדאיג הם סיבה לעצור, לדווח ולהיבדק אצל רופא, לא להמשיך.

שאלות נפוצות

למה אלונקה כל כך קשה בגיבוש?

כי זה תרגיל של צוות ולא של יחיד: המשקל מתחלק, וכל ויתור של אחד מורגש אצל כולם מיד. בנוסף, לרוב אין סוף ידוע, והראש שמחשב "כמה עוד" נשחק מהר יותר מהכתף.

מה עושים כשאי אפשר יותר מתחת לאלונקה?

אומרים את זה בקול ומתחלפים, במקום לוותר בשקט ולהעביר את המשקל לאחרים. החלפה מסודרת היא עבודת צוות. ויתור שקט הוא מה שרואים. כאב חד או חריג מדווחים מיד.

להמשך קריאה