איך בולטים בגיבוש: בלי לצעוק ובלי להיעלם

בכל גיבוש יש אחד שצועק "יאללה" כל שלוש דקות. ביום הראשון זה נשמע כמו מנהיגות. ביום השני כבר לא שומעים אותו. וביום השלישי, כשבאמת קשה, הוא בדרך כלל שקט מכולם.

ויש גם את ההפך: מי שהחליט "לא לעשות רעש", ובסוף פשוט נעלם. רץ באמצע, סוחב כשמבקשים, ואף אחד לא זוכר אותו. שתי הדרכים האלה נפוצות, ושתיהן מפספסות את מה שגיבוש באמת מראה.

שתי הטעויות

• לבלוט מבחוץ. לצעוק, לדחוף קדימה, לדבר הרבה, לעמוד ליד הבוחנים. זה מחזיק יום, ואחר כך הגוף והראש עייפים מכדי להמשיך להציג.
• להיעלם. "אני רק אעבור את זה בשקט". אבל גיבוש הוא לא מבחן שעוברים. הוא כמה ימים שבהם רואים איך אתה מתנהג כשקשה, ומי שלא נראה, לא נראה.

המשותף לשתי הטעויות: שתיהן עוסקות בך ובאיך שאתה נראה. מה שבולט באמת בגיבוש עוסק במשימה ובצוות.

מה כן נראה

1. עקביות. אותו מאמץ בבוקר הראשון ובלילה השלישי. רוב האנשים מתחילים חזק ונחלשים. מי שנשאר יציב נראה, גם אם הוא לא הכי מהיר באף שלב.
2. ראשון למשימה הלא נעימה. לא לריצה, למשימה: לג'ריקן, לאלונקה, לחפירה. כתבתי על זה בזריזות: למה מי שקם ראשון מחזיק יותר. הגוף מושך את הראש, וגם את העיניים של מי שמסתכל.
3. עזרה כשאף אחד לא ביקש. להחליף מישהו שנגמר לו הכוח, להרים את הציוד של מי שנפל, לתת מים. בלי להכריז. על האיזון בין לעזור לבין לא לאבד את עצמך יש מאמר שלם: עבודת צוות בגיבוש.
4. מה שקורה לך ביום השלישי. שם הרבה נשברים, ושם גם רואים הכי טוב מי נשאר. אם תגיע אליו עם "למה" ועם משפט מוכן, כבר בלטת. על הרגע הזה: מוטיבציה ביום השלישי.

אל תשחק תפקיד

הרבה נערים מגיעים לגיבוש עם דמות: "אני אהיה המנהיג", "אני אהיה המצחיק", "אני אהיה זה שלא מתלונן". הבעיה היא שתפקיד דורש אנרגיה, ובגיבוש אין אנרגיה מיותרת. ביום השני התפקיד נסדק, ומה שמתחתיו יוצא בדיוק ברגע הכי פחות נוח.

במקום תפקיד, תביא כללים. שלושה, קצרים, שאתה מחליט עליהם מראש ומקיים בלי קשר למצב הרוח: "אני קם ראשון לסחיבה", "אני לא מדבר על כמה קשה לי", "אני עוזר לאחד מהצוות כל יום". כללים לא דורשים לשחק. הם דורשים רק לעשות.

למה זה עובד

הבוחנים בגיבוש רואים עשרות נערים עייפים. הם ראו את כל הדמויות. מה שקשה לזייף לאורך כמה ימים הוא התנהגות עקבית כשאין כוח. ובאותו זמן, גם בלי קשר לבוחנים: האנשים שאתה מגיע איתם לגיבוש יהיו אולי הצוות שלך שנים. ההרגל של "קודם הצוות" ישרת אותך במסלול הרבה אחרי שתשכח מי בחן אותך.

תרחיש: שלוש בלילה, ג'ריקן אחד

הלילה השני. מישהו צריך לסחוב את הג'ריקן לנקודה הבאה, ואף אחד לא זז. חצי מהצוות מסתכל על הנעליים, חצי מחכה שמישהו אחר יתנדב. זה הרגע. לא צריך לצעוק "אני לוקח!" ולא צריך נאום. קמים, לוקחים, הולכים. ואחרי עשר דקות, כשאתה גמור, מישהו אחר כבר יקום להחליף אותך, כי ראה. ככה נראית בולטות אמיתית בגיבוש: פעולה קטנה, בזמן הלא נוח, בלי קהל.

התרגיל של היום (2 דקות)

כתוב שלושה כללים לגיבוש שלך. כל אחד במשפט אחד, בגוף ראשון, משהו שאפשר לעשות גם כשאתה גמור. ועכשיו בחר אחד מהם ותתחיל לקיים אותו כבר השבוע: בבית, באימון, בכיתה. כלל שתרגלת 40 יום יוצא ממך לבד בגיבוש.

את שמונת הכלים להכנה מנטלית, עם לוח עבודה ל-40 יום, ריכזתי בספר המסע לסופר-על שבך – מהדורת הגיבוש.

המאמר הוא כלי מנטלי כללי, לא תוכנית אימון ולא ייעוץ רפואי. מה שבודקים בכל גיבוש משתנה לפי היחידה; המידע הרשמי והזימון האישי גוברים.

שאלות נפוצות

איך בולטים בגיבוש בלי להיות חנפן?

לא מדברים אל הבוחנים, עושים מול הצוות. מי שקם ראשון למשימה הלא נעימה, עוזר בלי שמבקשים ממנו ונשאר אותו אדם גם ביום השלישי בולט בלי לומר מילה.

עדיף להיות ראשון בכל ריצה בגיבוש?

לא בהכרח. להיות ראשון במחיר של לקרוס אחר כך, או לרוץ קדימה כשהצוות נשאר מאחור, לא עוזר. מה שנראה הוא עקביות: מאמץ מלא לאורך כל הימים, גם כשנדמה שאף אחד לא מסתכל.

אפשר להתקבל גם בלי לבלוט?

אף אחד מבחוץ לא יודע בדיוק מה כל בוחן רושם. אבל "לבלוט" במובן הנכון הוא לא להיות הכי רועש: הוא להיות מי שאפשר לסמוך עליו. את זה אפשר לבנות, וזה הדבר שכדאי להתכונן אליו.

להמשך קריאה