עבודת צוות בגיבוש: איך עוזרים לאחרים בלי לאבד את עצמך

בגיבוש שייטת, ביום השני, היה בחור בצוות שלי שהיה הכי חזק מכולם. בכל תרגיל ראשון. ובכל תרגיל, כשהוא סיים, הוא עמד בצד ונח. ביום השלישי הוא כבר לא היה שם. לא כי לא עמד בקצב. כי מי שהתבונן ראה שהוא לבד.

עבודת צוות היא אחד הדברים שכמעט כל גיבוש בודק, ואחד הדברים שהכי קל להבין לא נכון. המאמר הזה מנסה לעשות סדר: מה זה כן, מה זה לא, ואיך עושים את זה כשאתה בעצמך גמור.

מה זה לא

• לא לדבר הרבה. מי שצועק "קדימה חבר'ה!" בכל תרגיל לא בהכרח עוזר. לפעמים הוא רק רועש.
• לא להיות המנהיג. צוות שבו כולם רוצים לפקד לא זז. בגיבוש לא בודקים מי מנהיג. בודקים מי מתפקד בצוות.
• לא לוותר על עצמך. מי שסוחב את כולם ונופל בעצמו לא עזר. הוא רק העביר את הבעיה.
• לא להציג. עזרה שניתנת כשהמדריך מסתכל, ונעלמת כשהוא הולך, נראית בדיוק ככה.

מה זה כן

1. לראות. הדבר הראשון, ורוב האנשים נופלים בו. כשאתה גמור, הראייה מתכווצת לגוף שלך. לראות שמישהו לידך נשאר מאחור, שמישהו שותק יותר מדי, שהאלונקה נשענת על אחד, זה כבר חצי עבודת צוות. איך מאמנים את זה: לשאול בסוף כל משימה, גם באימון בבית, "מי צריך עזרה?". בקול. עד שזה הרגל.
2. לקחת חלק בלי שמבקשים. לא את הכל. חלק. מוט אלונקה, שק חול, סיבוב נוסף. בלי להכריז על זה.
3. להגיד משפט אחד. לא נאום. "אני איתך", "עוד קצת, ביחד", "קח, אני לוקח את זה רגע". משפט אחד לבן אדם אחד שווה יותר מצעקה לכולם.
4. להישאר בתוך המשימה שלך. עזרה אמיתית היא תוספת, לא תחליף. קודם אתה עושה את שלך. ואז עוד.
5. לקבל עזרה. זה החלק שמפתיע אנשים. מי שלא מסוגל לקבל יד, לא באמת בצוות. בגיבוש זה נראה כמו גאווה, וזה נספר.

הסוד: מי שעוזר, עייף פחות

זה נשמע הפוך, וזה עובד. תשומת הלב שלך מוגבלת. כשהיא כולה על הגוף שלך, כל כאב מוגבר. כשחלק ממנה החוצה, על מישהו אחר, אתה שומע את הגוף פחות. ויש פה גם משהו עמוק יותר. בספר ציטטתי את הרב דסלר ב"מכתב מאליהו": אנחנו חושבים שנותנים למי שאוהבים, אבל זה הפוך: "לאשר ייתן, יאהב". מי שנותן, מתחבר. ומי שמחובר לצוות, יש לו סיבה נוספת להישאר ביום השלישי, מעבר ל"למה" שלו. הצוות הופך ל"למה".

הרגע שבודק את זה

יש תרגיל אחד שבו עבודת צוות לא יכולה להתחבא: האלונקה. ארבעה או שישה אנשים, משקל אחד, ומי שמוותר, כולם מרגישים. על הרגע הזה כתבתי מאמר נפרד: אלונקה: הרגע שבודק אותך. ובגיבוש צנחנים, אגב, אתר צה"ל אומר במפורש שבודקים אחריות ויוזמה, ואלה בדיוק הדברים שמופיעים בצוות. על זה בגיבוש צנחנים.

איך מתאמנים על זה בבית

• להתאמן עם מישהו. לפחות פעם בשבוע, אימון בזוג או בקבוצה. לבד לומדים כושר. בזוג לומדים לראות.
• להיות אחרון שמסיים, לפעמים בכוונה. לחכות למי שאיטי ממך, לרוץ איתו את הסיבוב האחרון. זה הרגל, לא טבע.
• לשאול "מה הפתיע אותך בצוות?" את מי שעבר. בקודם כל לומדים מה בודקים הסברתי למה השאלה הזאת שווה יותר מ"מה עשו שם".

התרגיל של היום (2 דקות)

תיזכר באימון האחרון שלך עם אנשים אחרים. כתוב: מי היה הכי חלש שם, ומה עשית בקשר לזה. אם התשובה היא "לא שמתי לב", זה בדיוק מה שצריך לאמן. באימון הבא, שם לב.

המאמר הוא כלי מנטלי כללי, לא תוכנית אימון ולא ייעוץ רפואי.

שאלות נפוצות

מה בודקים בעבודת צוות בגיבוש?

לא כמה אתה מדבר או מנהיג. מסתכלים אם אתה רואה את מי שלידך כשאתה עייף, אם אתה לוקח חלק מהעומס בלי שמבקשים, ואם אתה עדיין מתפקד בעצמך. עזרה שבאה על חשבון המשימה שלך היא לא עבודת צוות.

אם אני עוזר לכולם, לא אפול בעצמי?

עזרה נכונה היא לא לקחת על עצמך הכל. זה להוסיף את החלק שלך, ואז עוד קצת כשאפשר. מניסיון, מי שמסתכל החוצה עייף פחות, כי הוא לא מקשיב כל הזמן לגוף שלו.

להמשך קריאה