בוקר הגיבוש: מה הורים אומרים בדרך (ומה לא)

זה קורה בהרבה משפחות: בדרך לגיבוש ההורה מדבר כל הנסיעה. טיפים, סיפורים מהשירות שלו, "תזכור לשתות". ובנקודת האיסוף הנער יוצא מהאוטו ולא זוכר אף מילה. לא כי לא הקשיב. כי היה מוצף.

הבוקר של הגיבוש הוא לא הזמן ללמד. מה שהיה צריך להיאמר נאמר בחודשים שלפני. הבוקר הוא הזמן לתת לו דבר אחד: ראש שקט.

הבוקר שלו, לא שלכם

גם אתם לחוצים, וזה טבעי. אבל כל דאגה שיוצאת מכם בבוקר הזה עוברת אליו. לכן הכלל הראשון הוא לנהל את הלחץ שלכם לפני שאתם נכנסים לאוטו: לדבר עם בן הזוג, עם חבר, לכתוב. לא איתו.

על החודשים שלפני כתבתי בהבן שלך לפני גיבוש: מה הורים יכולים לעשות, ועל הערב האחרון בהערב שלפני הגיבוש.

באוטו: פחות מילים

תנו לו לבחור. אם הוא רוצה לדבר, תקשיבו. אם הוא רוצה מוזיקה, תנו לו לבחור אותה. אם הוא שותק, תשתקו איתו. שתיקה משותפת באוטו היא לא מבוכה, היא נוכחות.

שלושה משפטים שעובדים

• "אני סומך עליך." לא "אתה תצליח". סמיכות לא תלויה בתוצאה.
• "מה שלא יקרה, אני גאה שאתה הולך." זה מוריד ממנו את המשקל של "לא לאכזב".
• "נתראה כשתחזור, יהיה אוכל." פשוט, קונקרטי, ומזכיר לו שיש בית אחרי.

מה עדיף לא להגיד

• "אין מה לדאוג." יש, והוא יודע. המשפט הזה מלמד אותו שאי אפשר לספר לכם שהוא דואג.
• "תראה להם מה זה." מוסיף לחץ של הופעה, בדיוק מה שלא עוזר בגיבוש.
• "אם לא תתקבל, לא נורא." נאמר מאהבה, אבל נשמע כמו "אנחנו לא בטוחים בך". את זה שומרים לאחרי, אם בכלל יידרש.
• טיפים של הרגע האחרון. מה שלא תורגל לא ייכנס עכשיו לראש.
• השוואות. לאח, לבן של השכנים, לכם בגילו.

בנקודת האיסוף

פרידה קצרה. חיבוק, משפט אחד, ולתת לו ללכת. אם הוא מתבייש מחיבוק מול החברים, כבדו את זה: יד על הכתף ומבט מספיקים, את החיבוק הגדול שומרים לחזרה. לא לחכות עד שהאוטובוס יוצא כשאתם עומדים ליד החלון. הוא צריך כבר להיות עם הצוות שלו, לא איתכם.

אחרי שהוא נסע

עכשיו מגיע החלק הקשה שלכם: לחכות. לא לחפש קשר, לא לעקוב אחרי קבוצות של הורים כל שעה. תחזרו לשגרה, ותכינו את הבית לחזרה: אוכל, מיטה, שקט. מה עושים בימים שאחרי, בכל תוצאה, כתבתי בהשבוע שאחרי הגיבוש.

תרחיש: "אני לא בטוח שאני רוצה"

חצי שעה לפני נקודת האיסוף הוא אומר בשקט: "אני לא בטוח שאני רוצה ללכת". הדחף הוא לשכנע או להרגיע. עדיף קודם לשאול: "מה עובר עליך?", ולהקשיב. ברוב המקרים זה פחד, והוא נרגע כשמישהו שומע אותו בלי לבהול. אפשר להגיד: "זה טבעי לפחד. אתה יכול ללכת עם הפחד". ואם מתברר שזה לא פחד אלא החלטה אמיתית, היא שלו. ההחלטה לא נעשית באוטו, ויש לה זמן גם אחרי.

התרגיל של היום (2 דקות, להורים)

כתבו לו מכתב קצר שהוא יקרא אחרי הגיבוש, לא לפני. שלוש שורות: מה ראיתם בו בחודשים האחרונים, למה אתם גאים, ומה מחכה לו בבית. המכתב הזה טוב בכל תוצאה, ובגלל זה הוא שווה כל כך הרבה.

ההכנה שלו לגיבוש בנויה בספר המסע לסופר-על שבך – מהדורת הגיבוש, עם שמונה כלים ולוח של 40 יום. הורים רבים קונים אותו ונותנים כמתנה.

המאמר הוא מידע כללי וכלי מנטלי להורים, לא ייעוץ פסיכולוגי. אם אתם רואים אצלו מצוקה שלא יורדת, כדאי לפנות לאיש מקצוע.

שאלות נפוצות

מה להגיד לבן בבוקר הגיבוש?

מעט. משפט אחד שאומר שאתם סומכים עליו ושתאהבו אותו בכל תוצאה. בלי טיפים של הרגע האחרון ובלי נאומים. הוא צריך את הראש שלו שקט.

האם להתקשר אליו במהלך הגיבוש?

לא לחפש קשר. בגיבוש הוא צריך להיות שם במלואו, ולרוב גם אין לו זמן או אפשרות לענות. אם יש הנחיות מהיחידה לגבי טלפונים, הן קובעות. כתבו לו מכתב שיקרא אחרי.

מה עושים אם הוא מאוד לחוץ בבוקר?

לא לנסות לבטל את הלחץ ("אין מה לדאוג"). להגיד שזה טבעי, להציע נשימה ארוכה אחת ביחד, ולהחזיר אותו למשימה הקרובה: להגיע, להירשם, לעלות לאוטובוס.

להמשך קריאה