מה לעשות בשבוע שאחרי הגיבוש (התקבלת, או לא)

הגיבוש נגמר. חזרת הביתה, ישנת 14 שעות, ועכשיו הראש עושה משהו מוזר: הוא עדיין שם. חוזר על הרגע באלונקה, על מה שאמרת למדריך, על החבר שהלך ביום השני. ואם קיבלת תשובה, טובה או רעה, הוא מסתובב גם סביבה.

השבוע שאחרי הגיבוש הוא שבוע שאף אחד לא מתכונן אליו, וחבל. כי בו מוציאים מהגיבוש את הדבר הכי יקר שהוא נתן לך, או מפספסים אותו.

48 השעות הראשונות: רק גוף

• אוכל. מסודר, מוכר, הרבה. הגוף מחזיר חוב.
• מקלחת ושינה. כמה שצריך. גם אם זה אומר לישון באמצע היום.
• בלי ניתוחים. לא עם החברים, לא עם ההורים, לא עם עצמך. "מה היה שם" יכול לחכות. הראש אחרי גיבוש לא אמין, כמו הראש בלילה השלישי.
• בלי החלטות. לא "אני אף פעם לא חוזר לזה" ולא "אני עכשיו מתאמן פי שניים". כלום. גם למי שהתקבל.
• כאבים. כאב שלא יורד אחרי יומיים-שלושה, נפיחות, או משהו שנראה לא רגיל: רופא. לא "זה יעבור".

ימים 3 עד 5: התבוננות

הכלי הראשון בספר, ואין רגע שבו הוא שווה יותר. הגיבוש נתן לך מידע שאי אפשר לקבל בשום דרך אחרת: איך אתה באמת מתפקד כשקשה. קח דף ושלוש שאלות:

1. מתי הייתי חזק יותר ממה שחשבתי? רגע אחד לפחות. כולם מוצאים כזה, גם מי שיצא ביום הראשון.
2. מתי הייתי חלש יותר ממה שחשבתי? לא "נכשלתי", אלא ספציפי: "ויתרתי באלונקה כשחשבתי שאף אחד לא רואה", "לא עזרתי לאף אחד ביום השני".
3. מה מהכלים עבד, ומה לא היה שם? ה"למה" עלה ברגע הנכון? היה לי משפט? נשמתי? זאת רשימת העבודה להמשך, בכל מסלול.

את הדף הזה שומרים. הוא שווה יותר מכל סרטון הכנה.

אם התקבלת

קודם כל, יפה. ועכשיו משהו שלא מספרים: הרבה מי שהתקבלו מרגישים ריקנות כמה שבועות אחרי. ה"למה" שלהם היה "להתקבל", והוא נגמר ביום שקיבלו את התשובה. לכן, בשבוע הזה, כותבים "למה" חדש. לא ליחידה. למסלול: "להיות לוחם שאפשר לסמוך עליו", "להיות טוב במה שאני עושה". ואת ההרגלים לא עוצרים: המסלול ארוך פי כמה מהגיבוש, ומי שהפסיק את הלוח אחרי הגיבוש מגיע לטירונות מהתחלה. על זה במסלול קרבי: איך מחזיקים ראש לאורך שנה.

אם לא התקבלת

מותר שיכאב, ובשבוע הזה אפילו רצוי. כל השלבים למעלה תקפים, רק שבשאלה השלישית של ההתבוננות מוסיפים שאלה רביעית: ה"למה" שלי היה ליחידה הזאת, או למשהו עמוק יותר? אם הוא עמוק, יש לו עוד דרכים. כתבתי על זה מאמר שלם: "לא התקבלתי לגיבוש": מה עושים עכשיו, כולל מה בודקים במידע הרשמי ותכנית ל-30 יום. ואם יצאת באמצע, גם נפלת? ככה קמים הוא שלך.

אם עוד אין תשובה

ההמתנה היא גיבוש בפני עצמו. הכלל: לא לבדוק את הטלפון כל עשר דקות, ולא לבנות תכניות על שתי האפשרויות במקביל. חוזרים לשגרה, להרגלים, ל-5 הדקות. התשובה תגיע, ומה שאתה עושה עד אז לא משנה אותה.

להורים

בשבוע הזה הוא צריך אוכל, שקט ו"אני פה". לא ניתוח, לא "אמרתי לך", לא "זה לטובה". גם אם התקבל: לא לחגוג יותר ממנו. על השבוע הזה מצד ההורים כתבתי באיך תומכים בבן אחרי גיבוש שלא הצליח, ורוב מה שכתוב שם נכון גם כשהצליח.

התרגיל של היום (2 דקות)

אם הגיבוש מאחוריך: כתוב עכשיו רגע אחד שבו היית חזק יותר ממה שחשבת. רק אותו. את שאר הדף תמלא ביום החמישי. אם הוא עוד לפניך: כתוב לעצמך פתק לשבוע שאחרי: "48 שעות גוף, ואז דף עם שלוש שאלות".

המאמר הוא מידע כללי וכלי מנטלי, לא ייעוץ פסיכולוגי. אם המצוקה לא יורדת אחרי כמה שבועות, או שיש סימנים מדאיגים, כדאי לפנות לאיש מקצוע. כאב או סימן גופני שלא חולף אחרי הגיבוש הם סיבה לפנות לרופא.

שאלות נפוצות

מה עושים ביום שאחרי הגיבוש?

אוכל, מקלחת, שינה. בלי ניתוחים ובלי החלטות ב-48 השעות הראשונות, גם אם התקבלת. הגוף והראש צריכים לחזור לפני שאפשר להבין מה באמת קרה שם.

התקבלתי לגיבוש, מה עכשיו?

קודם לנוח. אחר כך לכתוב "למה" חדש: "להתקבל" נגמר ביום שהתקבלת, ומי שלא מחליף אותו מרגיש ריקנות אחרי כמה שבועות. ואז להמשיך את ההרגלים: המסלול ארוך הרבה יותר מהגיבוש.

להמשך קריאה