מה לשלוח ומה להגיד לבן בטירונות

הוא התגייס. השיחה הראשונה הייתה שתי דקות, הוא נשמע עייף, אמר "הכל בסדר" ונעלם. ואתם נשארים עם הטלפון ביד: מה אומרים? מה שולחים? איך עוזרים ממרחק של שעתיים נסיעה ובלי לראות כלום?

ההורים הם עוגן בטירונות. ועוגן עובד רק כשהוא יציב ולא כבד. הנה מה שלמדתי מליווי של משפחות, ומהצד השני, כחייל.

השיחה: 5 כללים

1. קבועה וקצרה. עדיף שיחה אחת צפויה בשבוע מעשר שיחות לא צפויות. הוא יודע מתי, אתם יודעים מתי, ואף אחד לא מתאכזב. אם הוא מתקשר באמצע, זה בונוס.
2. הבית קודם. ספרו מה קורה: האח, הכלב, מה אכלתם. זה נשמע טריוויאלי, וזה מה שהוא צריך: לדעת שיש מקום רגיל שמחכה. בכתבה הרשמית על הטירונות באתר מתגייסים ממליצים לחייל לרשום כל יום משאב אחד שנתן כוח, ושיחה עם הורה היא הדוגמה שם. תהיו המשאב, לא הבעיה.
3. שאלה אחת פתוחה. "מה היה טוב השבוע?" ולא "קשה לך?". השאלה השנייה מזמינה אותו לחפור בקושי, והוא צריך לצאת ממנו, לא להיכנס.
4. משפט אחד שאתם גאים. ספציפי, לא כללי. "שמעתי שעזרת לחבר עם הציוד, זה מי שאתה." לא "אני כל כך גאה בך" כל שיחה, זה מתרוקן.
5. בלי בעיות שהוא לא יכול לפתור משם. הסבא חולה, האוטו התקלקל, רבתם. אם זה לא דורש ממנו פעולה, זה מחכה. הוא יישא את זה כל השבוע בלי שום דרך לעזור.

כשהוא אומר "אני לא בנוי לזה"

זה יקרה, בדרך כלל בשבוע השני או השלישי. הכלל שכתבתי לו בטירונות: השבועות הראשונים בראש נכון הוא "לא מחליטים בשבוע הראשון". הכלל שלכם: לא להיבהל ולא לתקן. לא "ברור שאתה בנוי", ולא "אז תבקש לעבור". משפט אחד: "זה שבוע קשה, לא מצב. תגיד לי שוב בעוד שבוע". ברוב המקרים, בעוד שבוע הוא לא יגיד. ואם כן, זה כבר שיחה אחרת, ואפשר לדבר על פנייה למפקד.

מה לשלוח

• מה שביקש. בדיוק. לא "גם הבאתי לך".
• דבר קטן אחד מהבית. פתק בכתב יד (לא הודעה), חטיף שהוא אוהב, תמונה של הכלב. הדברים הקטנים הם מה שמחזיק, לא הגדולים.
• משפט על דף. אם הוא כתב "למה" לפני הגיוס, תזכירו לו איפה הוא. אם לא, משפט אחד שלכם, קצר: "אתה שם כי בחרת. אנחנו פה." הוא ישים אותו בכיס.

מה לא לשלוח

• דברים שאסורים לו. לבדוק איתו מה מותר ביחידה. חבילה שמחרימים היא עוגמת נפש כפולה.
• חבילות ענק. הוא יפתח אותה מול הצוות. "אמא שלך שלחה לך חצי סופר" הוא לא המשפט שהוא רוצה לשמוע.
• ציוד שמחליף את הצבא. בלי שביקש. זה אומר לו "אנחנו לא סומכים על המערכת", והוא צריך דווקא כן.
• פתק דאגה. "תשמור על עצמך", "אני לא ישנה בלילה". הדאגה שלכם היא שלכם. הוא יסחב אותה.

הבית בזמן הטירונות

ההכנה המנטלית הכי טובה שהורים נותנים היא בית רגוע ויציב. זה היה נכון לפני הגיבוש, כמו שכתבתי בהבן שלך לפני גיבוש, וזה נכון פי כמה עכשיו: הוא לא שם, ומה שהוא מדמיין על הבית חשוב יותר ממה שקורה בו. תנו לו לדמיין בית שמחכה. ואם המסלול ארוך, וברוב היחידות הוא ארוך, כדאי שתקראו גם את מסלול קרבי: איך מחזיקים ראש לאורך שנה, כדי לדעת מה מחכה לו בחודש השלישי, ולא להיבהל מזה.

מתי כן להתערב

אם הוא מתאר מצוקה אמיתית, לא "קשה" אלא "לא בסדר": פגיעה, בעיה רפואית שלא מטופלת, מצוקה נפשית שלא יורדת. אז מעודדים אותו לפנות למפקד ולגורמי המקצוע ביחידה, ואם צריך, ההורים יכולים לפנות גם. ההבדל בין "קשה" ל"לא בסדר" הוא ההבדל שחשוב ללמוד להקשיב לו.

התרגיל של היום (2 דקות, להורים)

כתבו את השאלה האחת שתשאלו בשיחה הבאה, ואת המשפט האחד שאתם גאים בו, ספציפי. ואז כתבו את הדבר שהכי רציתם לספר לו מהבית, ושאלו את עצמכם: הוא יכול לעשות עם זה משהו משם? אם לא, זה מחכה.

המאמר הוא מידע כללי וכלי מנטלי, לא ייעוץ פסיכולוגי. אם המצוקה לא יורדת אחרי כמה שבועות, או שיש סימנים מדאיגים, כדאי לפנות לאיש מקצוע. על נהלים, מה מותר לשלוח ואיך פונים לגורמי המקצוע ביחידה, המידע נמצא אצל היחידה ובאתר מתגייסים של צה"ל.

שאלות נפוצות

מה להגיד לבן בטירונות בטלפון?

קצר, יציב, וחיובי בלי להתאמץ: מה קורה בבית, משפט אחד שאתם גאים בו, ושאלה אחת פתוחה כמו "מה היה טוב השבוע?". לא "קשה לך?", לא דאגות, לא בעיות מהבית שהוא לא יכול לפתור משם.

מה לשלוח לחייל בטירונות?

מה שהוא ביקש, ודבר קטן אחד מהבית: פתק בכתב יד, חטיף שהוא אוהב, תמונה. לא דברים שאסורים לו ביחידה (לבדוק איתו), לא חבילות ענק שמביכות אותו מול הצוות, ולא ציוד שמחליף את מה שהצבא נותן בלי שביקש.

להמשך קריאה